רבים, ללא הבדל מגדרי, סולדים מסיטואציה של וויכוח. נכון, לעיתים וויכוחים מגיעים לטונים שאולי היה עדיף שלא יתקיימו. עם זאת עלינו להבין שוויכוח הוא אופציה הכרחית וחיונית בזוגיות וכך כל אחד מבני הזוג אינו מתבטל בפני בן הזוג השני. בל נשכח: כל אחד בא מבית אחר ומעולם של ערכים ונורמות אחרים. כל אחד מאיתנו הוא עולם בפני עצמו. אם כך, מה הפלא שמתקיימים וויכוחים? בקיצור, וויכוח זה דבר נורמלי לחלוטין ואף טוב שיתקיים היות והוא לא רק מאפשר ללבן בעיות אלא אף הוא משמש ככלי להפגת לחצים ומתחים בין בני זוג.
לדעת חוקרים מתחום מדעי ההתנהגות, הימנעות מוויכוח זו תופעה הרסנית לקיומה של מערכת בין-זוגית תקינה ואף אוהבת. הימנעות מוויכוחים גורמת ל"הקטנת" הצד הכועס/ הפוגע, הצטברות של מרירות ובקיצור זה הסרטן של הנישואים.
הואיל וויכוח הוא תופעה טבעית באינטראקציה הבין-זוגית הרי שעדיף שהוא יתקיים בצורה מכבדת ושבני הזוג "לא יתפוצצו" אחד על השני. כדי למנוע "פיצוץ" מומלץ לסגל דפוסי התנהגות של "רפואה מונעת", כגון: נוקיר ונעריך את בן הזוג, נבצע מחוות של אהבה למשל: ליטוף, חיבוק, נשיקה. נתעניין זה בעולמו של זה, למשל: תחום העבודה, תחביבים וכו'. כן, פעולות פשוטות שתועלתן כפולה – הן באופן מיידי בעת ביצוען והן בעתיד, בעת וויכוח ועל זאת נאמר "מי שטורח בערב שבת יאכל בשבת".
פרופ' ג'ון גוטמן שביצע מחקר לאורך עשרות שנים אודות מוסד הנישואים ואף פיתח נוסחה המנבאת אם זוגות נשואים "טריים" יחזיקו מעמד לאורך שנים (הוא הגיע ליכולת דיוק בניבוי של 95%) טוען שלא חשוב קיומו של הוויכוח אלא איכות הביצוע של הוויכוח.
להלן טיפים שיסייעו בידכם "לשמור על פרופורציה נכונה" בעת וויכוח:
- שמרו על כבודכם וכבוד בן הזוג – יכול להיות שהוויכוח יהיה נוקב ובטונים צורמים, מי יודע? עם זאת אל תשכחו לשמור על כבודו של בן הזוג. המנעו מלהשתמש בביטויי גנאי וכן אל תשתמשו בתיאורים פלסטיים המיוחסים לדמותו של הבן זוג. אגב, האומר דברי גנאי לא רק שאינו מוסיף לעצמו נקודות זכות ואינו מקרב שלום בית אלא הוא גורם לנזק ממשי ביחסים. המילים הלא נעימות והלא מכבדות עלולות להיזכר לאורך זמן ואולי אף לצמיתות.
- אל תנהלו פנקסנות – מכירים את המשפט: "כמה פעמים אמרתי לך ש….." ואז המואשם מגיב באופן אוטומטי "כן? וכמה פעמים אני אמרתי לך ש….". כן, יש אנשים עם זיכרון פנומנאלי שיפרטו לבן זוגם את המועדים המדויקים והמקרים בהם הם יזכירו לבן זוגם ש"כבר אז אמרתי לך….".
- דברו לגופו של עניין ולא לגופו של אדם – נדמיין מקרה בו בן זוג אחד ביקש דבר מה מהבן זוג השני אך זה האחרון שכח. נו, פעמים רבות זו סיבה ל"מלחמת עולם". הבן זוג (זה שביקש) כועס על בן הזוג ששכח והמשפט הראשון שיוצא לו מהפה הוא: "את/ה תמיד שוכח" ואז הדיון הוא לא רק בנושא הזיכרון של הב.ז. אלא מהר מאוד צצים אירועים נוספים וביטויים כגון: "את/ה תמיד מאחר/ת". בסיטואציה הזו נפתחת "תחרות" בין בני הזוג במציאת "באגים" בהתנהגות בן הזוג השני. כדי שהדברים לא ייצאו מפרופורציה, חשבונאות וחיסול חשבונות אנא דברו לגופו של המקרה הספציפי ואל "תנפחו" את המקרה ואל תחפשו מי חטא ומתי, מי יותר ומי פחות. זו לא העת לביצוע "ניקיון פסח" של חטאים הדדיים.
- שבו במקום שנוח לכם – נשמע מצחיק אך לא! במחקר משותף שנעשה ע"י אוניב' ייל, אוניב' האוורד ומכון M.I.T נימצא שקיים קשר בין נוחות הישיבה ואיכות הוויכוח. התברר שכאשר המתווכחים ישבו על כסאות עץ הם גילו פחות אדיבות האחד כלפי השני מאשר כאשר ישבו על כורסאות נוחות.
- השתמשו ב"מרכך" – כשם שבעת ביצוע כביסה אנו נוהגים להשתמש במרכך כביסה, כדי שהכביסה תצא רכה ונעימה, כך ננהג גם בויכוח. "מרכך הוויכוח" הוא השימוש בכינויי החיבה שאת/ה נוהגים להשתמש אחד כלפי השני שלא בעת וויכוח. השימוש בכינוי החיבה גורם לתחושה שאנו "רק מבהירים את הדברים", לא כועסים.
- מגע – עוד סוג של מרכך. יהא נושא הוויכוח באשר יהיה ויהא חמור ככל שיהיה מומלץ להוסיף מגע. מגע משחרר את ההורמון אוקסוטיצין האחראי על ייצור תחושה של עונג. ומי צריך יותר מתחושת עונג וכינויי חיבה?
- קח/י אחריות – בעת וויכוח אל תאמר/י "את", או "אתה". כאשר מטיחים אשמה בבן זוג הדבר גורם לו להתגונן. לעומת זאת עדיף לומר "אני", למשל: במקום לומר "אתה תמיד משאיר את נעליך באמצע הדרך" מעתה אמור/י "הייתי רוצה שתחלוץ/י נעליך בפינת הנעליים".
- "בואו זה לקראת זה" – נדיר למצוא מקרים שרק צד אחד צודק וגם אם נבדוק את המקרה לגופו ייתכן וצד אחד צודק אך הצד השני כבר נושא צלקת או שתיים מ"תקלות" קודמות כך שקשה לו להבליג בפעם השלישית. עם כל זה, אם אתם באמת אוהבים האחד את השני, קחו עצה: בואו זה לקראת זה. אין בעיה להצהיר על כך ולומר "או. קי. הפעם אני מוותר אך אין פרוש הדבר שאני מסכים עם הדבר/ים – בחלקם, או במלואם" ומיד "לסגור" את השיחה עם אמירה כגון: רוצה בירה? רוצה קפה?
- לא לבוז לבן הזוג – אם יש משהו הרסני בוויכוח זה לבוז וללעוג לבן הזוג. הבעת בוז הינה השפלה. הבעת בוז, האחד כלפי השני (בין אם בתנועת יד, או הבעת פנים, או תנועת גוף), בעת ויכוח, יכולה להיות הרסנית להמשך הזוגיות ויש להימנע מהתנהגות שכזו כפל-כפליים.
- שימו לב שאתם חוזרים על עצמכם כמו תקליט שרוט – פרופ' גון גוטמן מצא ש-69% מהוויכוחים נסובים סביב קונפליקטים קבועים. הואיל וכך, כנראה שהקונפליקטים אינם פתירים, מחד אך התסכול נשאר, מאידך. גוטמן טוען שאם כך הוא המצב אזי אין מניעה להתווכח בפעם המאה על אותו נושא אך לקחת את הדבר בפרופורציה ואולי לאמץ גישה אחרת ולהתייחס לבעיה בהומור. כן, בהחלט מומלץ להתבדח על הבעיות. מניסיוני (א.ב.) הדבר עובד בצורה מדהימה. ישאל הקורא, אם כך הוא המצב אזי בשביל מה להתווכח על נושא לא פתיר? לדעת הכותב הדבר נועד כדי לומר לצד השני "טרם פתרנו את הבעיה בנוגע….." כל שאף אחד מאיתנו לא פטור מלנסות לפתור את הבעיה.
- אל תזלזלו ברגשות בן הזוג – כפי שכבר ציינתי, כל אחד מאיתנו הוא יישות בפני עצמה. כל אחד מגיע לזוגיות עם "מזוודה" של רגשות, נורמות וערכים ולכן אין מקום למשפטים כגון: "אין לך שום סיבה לפחד", או "אל תדאג/י, זה לא גורם שום נזק", "לא מבין ממה את פוחדת, בסך הכל ג'וק"….. .
- היו ערים לצורת הבעת המסרים – בעת ויכוח המסרים המילוליים והלא-מילוליים יכולים לעבור בדרכים שונות: צעקות, קללות, דיבור שקט וכו'. לכל זה יכול מצטרף מבט – זועף או מאיים. רבותיי, עשו זאת במינון המתאים. ייתכן "ותנצח/י" בוויכוח אך בסופו של יום תפסיד/י "בגדול". להתעצבן זה בסדר אך הכול בפרופורציה ושלא יחול עליך הפתגם "יצא שכרו בהפסדו".
- ומוויכוחים לחיוכים. רוצים לראות איך נראה ונשמע וויכוח ע"פ בטהובן? לחצו על הקישור הבא https://www.baba-mail.co.il/video.aspx?emailid=24662
