שמתי לב שהמילה "סליחה" מורכבת מאותיות שהגייתן רכה ו"מתגלגלות" על הלשון וזאת בניגוד לאותיות אחרות שצלילן נוקשה, כגון: ק', פ', ת', ר', ש'. במילים פשוטות, יש התאמה בין צלילי המילה למשמעותה ולמטרתה שהרי אנו משתמשים בה כאשר הכאבנו למאן-דהו ואנו רוצים שימחל לנו שהרי הדבר נעשה שלא בכוונה, בד"כ.
מקומה של הסליחה
הבה נהיה כנים ונסכים שהמילה "סליחה" אינה בחזקת מטבע עובר לסוחר ולא תמיד קל לנו לבקש את סליחתו של האחר וזאת מסיבות שונות, כגון: אנו סבורים שהנפגע היה ראוי "לחטוף מנה אחת אפיים", או "אני ממש לא מבין ממה הוא/היא נפגע/ה", או "אמרתי את שאמרתי לא כדי לפגוע אלא כדי להבהיר", או שלעיתים אנו מגיבים בשל אגו אך הדברים לא נאמרים בצורה מוצלחת אם בשל חריפותם, או אם נאמרו בטיימינג הלא נכון וכו' ועתה לאחר כל הבלגן, ולא משנה סיבתו, לך תתנצל ותבקש סליחה.
לעיתים בן זוג א' כועס (כתוצאה מעלבון) על בן זוג ב' ובן זוג ב' לא יודע ולא מבין על-שום-מה-ולמה בן זוגו כועס. כשנוקפים הימים מתברר שהכעס מקורו בתקלת משדר-קולט. בן הזוג (המשדר) העביר מסר מסוים והבן זוג השני (הקולט) שמע דברים אחרים והוא אף מוכן להישבע שכך שמע. נו, עכשיו לך תפתור את הבעיה ולא רק זאת, נוצר וויכוח מי צריך להתנצל בפני מי? נכון, קל מאוד לומר שצד ב' צריך להתנצל מאחר והדברים לא נאמרו כפי שהוא טוען. מצד שני אפשר לומר לצד א' "היית צריך לברר בזמן אמת מה הבין צד ב' ולא לתת לדברים לתפוח".
כפי שניתן להבין, לשני בני הזוג יש אחריות ביצירת הבעיה, מי יותר ומי פחות, ואם מעוניינים ליישר את ההדורים הרי שנדרשת נכונות לכך משני הצדדים.
האם גם סולחים וגם שוכחים?
כן, שאלתי שאלה קשה ואין עליה תשובה חד משמעית שהרי מיד צצה השאלה: "מדוע נוצרה הבעיה"? "על מה צריך להתנצל, על בגידה או על פליטת פה מטופשת שלא במקומה"? שהרי אין דין בגידה כדין פליטת פה מטופשת…. . במקרה בגידה ייתכן וניתן לסלוח ולפחות ע"פ מחקרים מתברר שלא כל הזוגות בהן התרחשה בגידה הגיעו למצב של גירושים ויש כאלו שלא רק שנשארו יחדיו אלא אף שיפרו את הזוגיות – מעז יצא מתוק.
גם אם התקיימה סליחה, האם התקיימה גם שכחה? האם הנחנו אבן גולל על המקרה (יהא אשר יהא) ולמקרה זה בני הזוג מתייחסים כ"היה כלא היה"?
בל נשכח שכל אחד מאיתנו הוא אישיות בפני עצמה ומה שגורם לעלבון אצל האחד אינו משנה כהוא זה אצל השני. מוטלת עלינו חובה להיות מודעים לסוגיה זו (סוגיית השכחה) מאחר ואיננו יודעים כיצד יגיב בן הזוג למעשינו או לדיבורנו ובמיוחד אם הקשר אינו רב שנים וטרם למדנו את נבכי נפשו במלואם.
האם כדאי לסלוח?
השאלה הכתובה מעלה אינה קלה כלל ועיקר. אחד יגיד "וכי יש ברירה"? השני יגיד "האם בשל "התקלה" שארעה הזוגיות "תתפרק"? השלישי יגיד "הבה נבדוק מה חומרת האירוע" והרביעי יאמר "הבה נבדוק כמה פעמים זה כבר קרה….". בקיצור אין תשובה אחידה מה-גם שנקודת המוצא לתשובה תלויה בגורמים שונים, כגון: רגישות הנפגע, אגו של הנפגע, מידת האהבה והאינטימיות בין שני בני הזוג, ואולי המקרה הנוכחי זה חציית גבול שמנקודת מבטו של הנפגע אין עליה מחילה?
אל תחפשו כאן את התשובה כי כל מקרה לגופו וכל זוג לגופו. עם זאת, מומלץ לחשוב על הרווח היכול לנבוע מקבלת הסליחה. מומלץ לתת את הדעת ולשאול בכנות "מה אני תרמתי לאירוע"? ייתכן ולאחר חקר פנימי נבין ש"השמים לא נפלו והעולם לא חרב עלי". נכון, בזוגיות אנו מצפים לחיבוק, אמפתיה, תמיכה, הערכה ועוד כהנא וכהנא אך אנו גם בני אדם שפועלים ומונעים ע"י רגשות. יכול להיות שהאירוע דומה לירי בתוך הנגמ"ש אך הבה ניקח את הדברים בפרופורציה גם אם הדבר יארך מספר ימים. לכל אחד הזכות המלאה לכעוס גם אם הדבר אורך מספר ימים אך תמיד תחשבו על התועלת…. . זכרו, לטנגו צריך שניים!!
מי שלבו מכהו ונוקפו על חטא שחטא – נסלח עוונו (החפץ חיים)
"משיכת זמן בסליחה"
לעיתים להביא זוג לרגע של אמירת סליחה אינו דבר פשוט. לעיתים, גם הפוגע אומר "זה היה מגיע לו/לה". לעיתים האגו משחק תפקיד ראשי. לעיתים זה שפגע חש שאם הוא יתנצל הרי שההתנצלות תתורגם כאקט של חולשה. לעיתים, גם הצד האמור לסלוח מתלבט מאחר והוא חושש שאם יקבל את התנצלות הוא ייתפס כבעל אופי חלש, כחסר עמוד שדרה וכו'. במילים פשוטות, שני הצדדים בבעיה.
אני נוהג לומר "מצאו שעת רצון" אך גם אל "תמרחו" את הזמן. נהפוך הוא, ככל שתמהרו להתנצל כך ההתנצלות תתקבל בצורה טובה יותר. עיכוב הסליחה עלול לגרום לתגובות, כגון: "עכשיו נזכרת"? "זהו"? "רק זה"? לא רק זאת, "משיכת זמן" עלולה להגביר את הכעס אצל הנפגע ובמיוחד אם הוא מצפה לפניה לסליחה מהצד הפוגע – דבר העלול להקשות על בקשת הסליחה.
צריך לקחת בחשבון שגם הפוגע אינו חש בנוח כלל וכלל ולרוב שני הצדדים רוצים לסיים את הסוגייה בצורה חיובית ולהמשיך הלאה (אלא אם בכוונת מי מהצדדים לסיים את הזוגיות, רחמנא ליצלן). לעיתים הפוגע עלול לחזור בו מהרצון לבקש סליחה ולו בשל משיכת הזמן של הנפגע, בחזקת "בלי טובות".
במילים פשוטות, לשני הצדדים יש מה להפסיד במשיכת זמן ומוטב לסיים את הסאגה במהרה ולא למשכה מבלי תועלת.
הסליחה ועיתויה
כדי שהסליחה תשיג את מטרתה על שני בני הזוג לנהוג בתבונה. ראשית דבר, יש למצוא שעת רצון לדבר (עיתוי מתאים). שני בני הזוג צריכים להיות נינוחים ופנויים לדבר, הן הפוגע והן הנפגע. על הפוגע להכין עצמו ובל יגמגם בעת בקשת הסליחה אחרת תפגע אמינותו. בעת ההתנצלות אין להשתמש במילה "אבל", למשל: "אני ממש מתנצל וממש לא התכוונתי לפגוע, אבל את מכירה אותי שאני לא תמיד שומר על מוצא פי…..". ברגע שתאמר המילה "אבל" עלולה ההתנצלות להידחות ולא רק זאת, עלול להתפתח וויכוח חדש. אנא, המנעו מהסברים מיותרים שממש לא תורמים.
יש להסתפק במשפט קצר, כגון: "אני מתנצל/ת מעומק ליבי", "לא הייתה לי כל כוונה רעה", "אני מתנצל/ת שלא הצלחתי להביע עצמי כראוי", "כן, אני יודע/ת שאני צריך/ה להשתפר" ועוד. קצר וקולע. בעת אמירת הדברים מוטב שיאמרו בלווי של אחיזת ידיים, או חיבוק ואין לברוח ממבט בעיניים. בריחה ממבט בעיניים תפחית את הכנות שבסליחה. כן, חשוב גם טון הדיבור!! והכי הכי חשוב…
לעולם אל תקלקל התנצלות עם תירוצים (מקור לא ידוע)
רוצים להתנצל ולא יודעים איך לעשות זאת? התקשרו אלי ל: 050-8644347 ותענו במהרה.
