"לא טוב היות האדם לבדו" כך נאמר בספר בראשית וכנראה שה' צדק. אכן, רבים שואפים להגיע ל"מצב של זוגיות" אך לא כולם מוצאים אותה. גם אלו שמוצאים הרי כשליש מהם נפרדים זה מזה לאחר פרק זמן מסוים (בארה"ב שעור הגירושים עומד על 50%).
זוגיות הינה מערכת יחסים בין שני אנשים (ולמען הנוחות, בלבד, הבה נחשוב על מערכת יחסים בין גבר לאישה) בה כל אחד מבני הזוג מעניק, בד"כ, לבן זוג השני כבוד, הערכה, פרגון, אהבה, התחשבות, מין ועוד. כמדומני שלא אטעה אם אסכם את הכול ואומר שבמערכת יחסים נורמטיבית קיימת תחושה של שותפות גורל.
הבעיה עם מה שנכתב מעלה שלרוב הוא נפתח בסערה והוא מכונה שפת ההתאהבות. שלב זה אורכו נאמד בין 3 חודשים ל-3 שנים ולאחר מכן הסערה שוככת ובני הזוג נכנסים לתקופת האהבה. שלא נשגה, הכול נשאר על מכונו אך ההתרגשויות וההתפעמות ההדדית פוחתות. תהליך זה ידוע, הוא תקין לחלוטין ואין להיבהל ממנו. לא רק זאת, רבים יאמרו "הלוואי שיישאר כך".
הבעיה מתחילה כאשר הכבוד, ההערכה, הפרגון, התחשבות וכו' מתפוגגים ואת מקומם תופסים ההתעלמות מבן הזוג השני, צורת ההתבטאות משתנה ולעיתים אף מופגן בוז האחד כלפי השני. בקיצור, הזוגיות הופכת לזוגיות רעילה.
פרופ' ג'ון גוטמן חקר את נושא הזוגיות במשך עשרות שנים. באחד ממחקריו (מחקר תצפית שארך 15 דקות על כל זוג) הוא הצליח לנבא ב-95% מהתצפיות שערך אלו זוגות יתגרשו ואלו לא. בבדיקת תוצאות המחקר התברר ש-17 זוגות שהשתתפו במחקר התגרשו כשמיתוכם 15 מהזוגות שהתגרשו נכללו ברשימה של גוטמן כזוגות ה"מועמדים" להתגרש בעתיד.
השאלה הנשאלת: כיצד שני אנשים זרים צריכים לדעת "מה נכון ומה לא נכון" בהיכנסם לזוגיות? הרי כל אחד בא מבית אחר, עם מנהגים אחרים, חינוך אחר, נורמות וערכים אחרים שלעיתים יכולים להתנגש. לא רק זאת, באף מקום לא לימדו אותנו ואף לא הזהירו אותנו מפני השונות שאנו עומדים לפגוש. האמת צריכה להיאמר: בני הזוג לומדים לבד – גם את הטוב וגם את הרע ומסיקים מסקנות ומבצעים התאמות בהתאם למציאות.
עצות לבניית זוגיות טובה
פרופ' גוטמן, מחבר רב המכר "שבעה עקרונות לנישואים מאושרים" מציע מספר דפוסי התנהגות שיגרמו לנישואים מאושרים:
- להכיר לעומק את בן/ת הזוג שלכם. היכרות עמוקה משמעותה אינטימיות עמוקה עם בן/ת הזוג. אם בן/ת הזוג מעדיף שלא לדבר על נושאים מסוימים יש לבדוק את הסיבה לכך כי הדבר יכול היות לרועץ בעתיד.
- לטפח את החיבה וההערצה לבן/ת הזוג. אחד הכלים לביצוע מטלה זו הוא להעלות זיכרונות מרגעים יפים משותפים. גם אם מדובר ברגעים מביכים ניתן להפכם לרגעים מצחיקים ולצחוק עליהם.
- בואו זה לקראת זה ואל תפנו עורף זה לזה.
- תנו לבן/ת הזוג להשפיע עליכם. רוצה לומר: אל תתעסקו בזוטות. תנו לבן/ת הזוג "לנצח", "להרוויח".
- ג'ון גוטמן מצא ש-69% מהנושאים עליהם בני הזוג מתווכחים אינם פתירים. אם כך, טוען גוטמן, הניחו את הנושאים הללו בצד או "תפרקו את מה שיש לכם לומר מבלי להתעכב עליהם יותר מדי" והתעסקו עם הנושאים הפתירים.
- לחיות עם בעיה לא פתורה זה כמו לחיות עם מחלה כרונית. במילים אחרות, כשם שקיימות מחלות שלא ניתן להתגבר עליהן ובלית ברירה אנו חיים עימן כך, לדעת פרופ' גוטמן, צריך לחיות גם עם בעיות בלתי פתירות. בלית ברירה אנו חייבים ללמוד לחיות עם רצונות בן/ת הזוג גם אם הדבר אינו מתאים לנו. בעברית פשוטה: לבלוע ולהבליג.
- ליצור משמעות משותפת, קרי: ליצור תחושה של גורל משותף ושל חזון משותף. יצירת תחושה של גורל וחזון משותף היא מיסודות הזוגיות המאושרת. ברגע שקיימת תחושה כזו הרי שכל וויתור של צד אחד כלפי הצד השני אינו נתפס כוויתור אלא שהדבר נעשה לטובת דבר-מה משותף. במילים פשוטות יותר, אם וויתרתי אין פרוש הדבר שהוא לוזר אלא בן/ת שתרם את חלקו למען גורל משותף וחזון משותף. סביר להניח שבן/ת הזוג שלמענו בוצע הוויתור יעריך זאת ויזכור זאת לטובה.
זוגיות רעילה
לעיתים בני הזוג מאבדים את דרכם ולא יודעים כיצד ליישר את ההדורים ומכאן ועד למדרגות הרבנות הדרך קצרה. מומלץ לפנות ליעוץ זוגי בטרם עולים במדרגות הרבנות. הרבנות "לא תברח" ואתם, לעומת זאת, אולי תרוויחו.
זוגיות רעילה באה לידי ביטוי בקרב בני זוג שבזוגיותם קיימת הירארכיה, קרי: צד אחד קובע ו"מנהל את החיים" שלו ושל בן/ת הזוג והצד השני פשוט פועל ע"פ ההוראות וההנחיות והרצונות של הצד הקובע. ההשתלטות על הווית הזוגיות יכולה לבוא לידי ביטוי בתחום הכלכלי, בתחום המיני, בתקשורת הזוגית ובאינטימיות הזוגית.
דוגמאות לזוגיות רעילה:
- בן הזוג משפיל ומבזה את בן הזוג השני.
- בן הזוג "מקטין" את בן הזוג השני.
- בן הזוג מתעלל פיזית בבן הזוג השני.
- בן הזוג אינו מתעניין בצרכיו של בן הזוג השני באף תחום.
- בן הזוג מגביל את חופש התנועה של בן הזוג השני.
- בן הזוג מאלץ את בן הזוג השני לדווח על כל פעולה אם הוא לא שותף לה או נוכח בה.
- בן הזוג מאשים את השני בכל דבר שמשתבש.
- בן הזוג קובע את הכללים בכל הנוגע למה מותר ומה אסור לעשות.
המעניין הוא שיכול להיות מצב בו חלק מדפוסי ההתנהגות הרעילים היו גלויים לעין כבר מתחילת ההתקשרות הזוגית ובן/ת הזוג, מושא ההתנהגות הרעילה, היה מודע להן (ואם לא היה מודע הרי שהסביבה הביאה לידיעתו) ולמרות זאת הוא המשיך ביחסים כמוכה סנוורים, או מתוך תקווה שהמרעיל ישנה התנהגותו – דבר שבסופו של דבר לא קרה. לעיתים ההתפכחות מגיעה באיחור…. .
במידה ובני הזוג יחליטו על פניה ליועץ זוגי הרי שזה האחרון ינסה לרדת לעומקו של עניין ולברר מה מקור ההתנהגות הרעילה – האם המרעיל התחנך על ברכי התנהגות שכזו בבית הוריו? האם זו תגובה להתנהגות של בן/ת הזוג? ואולי כל הכוונה היא לשדר שברצונו לפרק את המערכת הזוגית ואין לו/ה את האומץ לומר זאת בשיחה נינוחה וברצונו לגרום לצד הסובל לחשוב על אפשרות גירושים? היכול להיות שמדובר בנרקסיזם?
האם ניתן לתקן זוגיות רעילה?
ראשית דבר, הצד החלש צריך "לאסוף" את עצמו ולקרוא לסדר את בן הזוג השני, "החזק". אם אין חשש לאלימות פיזית יש לעמוד על כך שתתקיים שיחה מעמיקה ביותר בין בני הזוג בה לא תיוותר אף אבן בזוגיות שלא הפכוה. אין שום סיבה מוצדקת שזוגיות תגיע למצב בו אחד סובל ואילו השני חש כ"בעל בית". יש לרשום כל סוגיה שהועלתה ואף לרשום את ההצעה שהתקבלה ע"י בני הזוג לפתרון הבעיה שהועלתה. הואיל ואי אפשר לפתור את כל הבעיות ביום אחד מומלץ לקבוע לו"ז לביצוע דברים. למה? כי המרעיל חייב ללמוד ולאמץ הרגלים חדשים ולא ניתן לצפות שביום אחד הוא יהפוך את עורו ויהפוך לאיש אחר.
ההמלצה שלי, התחילו בפרגון. פרגון יגרום להפחתה טבעית של כל הביטויים השליליים שהרי לא יתכן לפרגן מצד אחד ומצד שני לפגוע. לאחר שבוע שבו יחדיו והחליטו "מה משפרים השבוע"! ניתן בהחלט להחליט על נושאים קרובים כך שהמרעיל לא יחוש מותקף, למשל: חסל סדר "איפה היית" ועם "מי ישבת לקפה" – שתי ציפורים במכה אחת: גם ביטול האיסור לבילוי ללא המרעיל וגם חסל סדר הפרדה מהחוג החברתי של הצד החלש.
הקצו פרק זמן לכל תהליך תיקון הזוגיות. במידה והגעתם למצב ש"אין עם מי לדבר" ייתכן ויש מקום לפרק את הזוגיות. יכול להיות שהאיום בגירושים, מצד החלש, יטלטל את הצד המרעיל לביצוע חשבון נפש. אם גם זה לא סייע כנראה שאין ברירה אלא להתגרש. אך זאת לדעת: גירושים אינם פיקניק.
